בן פייגה ואברהם-חיים, נולד ביום כ"א בטבת תרפ"ג (9.1.1923) בעיר יאסי, רומניה, שם למד וסיים את חוק לימודיו בגימנסיה, ואף החל ללמוד באוניברסיטה. הוא ניחן בחוש אמנותי, הירבה לצייר ולחבר שירים ברומנית. כיוון שהיה מפעילי תנועת "השומר הצעיר" ברומניה, דרשו ממנו להישאר במקומו ולכן הגיע תורו לעלייה רק בראשית מלחמת-העצמאות ב-15.5.1948, ביום הכרזת המדינה. מיד עם בואו הצטרף לקיבוץ זיקים, שהיה אחד מחבריו עוד לפני עלייתו לארץ.

בבואו לקיבוצו נתמנה מדריך לקבוצת נוער, אשר איתה התגייס לחטיבה 7. עם כניסת הלגיון הערבי ללחימה החמיר מצבה של ירושלים והדרך אליה נותקה על-ידי מערך הלגיון בלטרון. לפריצת הדרך תוכנן מבצע "בן-נון א'" והמשימה הוטלה על חטיבה 7. הכוחות התוקפים נתקלו באויב עדיף ונאלצו לסגת. בקרב זה נפל, ביום ט"ו באייר תש"ח (24.5.1948). הניח אחריו אישה בהריון. בתו, אשר נולדה חודשים אחדים אחרי נופלו, נקראה לזכרו בשם שלומית.

ביום י"א באדר תש"י (28.2.1950) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.